נסה למהר כי הזמן אוזל. כל הזדמנות היא שעון חול והשראה היא רגע חולף, לא יעבור זמן רב והתאווה תישאר שם ולעולם לא תיפתרנה . נסה להתאפק כי הזמן אוזל. ותוכל לחסוך מעצמך את הכאבים והטעויות של השלב הזה, בקרוב תתבגר ותבין את ההבל שבמחשבתך הנוכחית, היזכר ברשעותם של ילדים, היזכר ברשעותך שלך, התמלא איפוק! אין בהישג ולו דבר מלבד הריקנות. הילדים אין להם ייצוג, עוד לא עמדו על דעתם וכבר גדלו. לא תבין את הרגע וכבר חלף
תמונות
(נכתב בהשראת הספר “נדודים” של הרמן הסה בתרגום של יהודה עמיחי) אני אוחז חזק בנדודים ולא רוצה לעזוב הרי הם אלו שבנו אותי והביאו אותי לכאן כמו הורים שמוסרים את ילדם בחופתו הנדודים מלמדים אותך לעזוב, הם לא מלמדים אותך איך לעזוב אותם. הרי לעזוב את הנדודים, זה להתיישב ולהשריש וזו הפרידה הכואבת מכולם זו פרידה מהפוטנציאל להרגיש את הכל בשביל הזכות לבחור במשהו. דומה למהמר על שולחן, קשה לקום בזמן רק הפוך צריך ללמוד להמשיך לשבת. אתה פוגש הזדמנות …
“היי רות, מה יהיה לי להציע לה? אני רואה את עמוס שלך עומד איתן ואני כל-כך רחוק מלהיות סלע. אולי בקצה הכביש הראשי הזה, אוכל גם אני להיות למישהי מישהו כזה. ” “חדל להיות כמו החולות אני רוצה אותך כמו סלע אז הבטיח, לא לנדוד שוב כמו החול וכשפרצו השטפונות שכח את כל מה שהבטיח” ואני ורצה להגיד שגם אני סלע בפנים אני סלע אני לא אזוז אהיה שם תמיד בשבילך אני רוצה להגיד אבל אולי אני …
Thank u clarity Thank u thank u silence שמעתי את השיר בגלל המשפט תודה צלילות – תודה על רגע של צלילות, תודה על הלילה, כולם ישנים ואני רגוע, שום דבר לא לוחץ פתאום, המוח חושב בצלילות הסתכלתי על הקליפ של השיר ופתאום כל כך התרגשתי, הוא מתאר בדיוק את מה שאני עובר בחצי השנה האחרונה, תתעלמו לרגע מהעירום, העירום הוא מטאפורה, היא עומדת ללא תזוזה בתוך עיר סואנת, רוב האנשים עוברים אבל מדי כמה שניות מישהו עוצר לרגע ושם …
(כל הכתוב פה בלי זלזול ברעיון של התחשבות אמיתית ברגשות הזולת) באיזה ארוחת שישי בתקופה של שיא התקפי החרדה שלי התפרצתי על אחי על כך שהוא דיבר על המוות או איזה נושא שהיווה בשבילי טריגר לחרדה. “אולי תתחשב בי?” הטחתי בו מתוך תחושה שהוא לא מבין ולא נותן את המשמעות הראויה למצב שלי. “אתה חושב שרק לך יש פחדים?” הוא ענה לי בכעס זה היה מהמקרים הנדירים בחיים שאתה מבין שאתה טועה והאדם מולך צודק לפני שההתקפים התפרצו לא ידעתי …