אחריות אישית לאומית גלובלית אוניברסלית נצחית

גם אם מה שאכפת לך לא תלוי בך אתה צריך לעשות מה שאתה יכול ולהאמין בשאר. אל תזרוק אחריות על המנהיגים כי גם הם רק עושים את מה שהם יכולים הם רק מאפשרים תנאים שמאפשרים לאנשים רגילים לעשות בעצמם. זה היה ככה תמיד ויהיה כך לנצח אתה יכול להרגיש חלק ממשהו, ואתה יכול להרגיש לבד. אתה לא באמת יכול לשלוט על האחרים אתה לא יכול לשלוט על התוצאות אם תרצה לעשות יותר ממה שאתה יכול תמות משחיקה אם לא תעשה

Continue Reading

לעבוד עם ההורים

כשאנשים מדברים איתי על זה שעבדתי בעסק משפחתי לפעמים הם אומרים ש”זה לא טבעי לעבוד עם ההורים”. אני מבין מה הם אומרים, אלה לא יחסי עבודה ממוצעים וגם לא יחסים משפחתיים ממוצעים. אבל אני חושב שיש בזה משהו מאוד טבעי, קודם כל זה מה שבני אדם היו עושים תמיד, וחוץ מזה איזה דרך טובה יותר יש להכיר את עצמך מאשר להכיר את ההורים שלך? אומרים שלעולם אל תשפוט אדם עד שתהיה בנעליו, אבל גם את זה לא למדנו כשהכרנו את

Continue Reading

תל אביב – למי אכפת?

צפיתי בסרט “אנשים שהם לא אני” של הבימאית הדס בן ארויה, הסרט מציג בצורה כנה עד כאב חיים של צעירה במרכז תל אביב. הצפייה בסרט לא הייתה לי בדיוק מהנה, הדמויות עוררו בי סלידה דווקא בגלל שהן כל כך אמיתיות, הסרט מציג את המציאות התל אביבית במלוא עליבותה המפוארת. המיתוס של תל אביב כעיר מגניבה וחיה הוא שריד לעבר, תל אביב זו עיר משעממת להחריד, שמשמרת מראית עין של כיף וצחוקים וחברים וסקס, הכל שטויות, אנשים בתל אביב הם תפאורה

Continue Reading

הסרט של החברים

מה ששבר אותי באמת זה הסרט של החברים, באמת, את כל השאר הצלחתי להדחיק. לכולם יש את התסריט בראש, הולכים לבית ספר לצבא לטיול לאוניברסיטה ובסוף המרגש בגיל 28 מתחתנים באולם אירועים עושים קבלת פנים חופה אחר כך ריקודים ואוכל ואז… הסרט של החברים. לא שהיו חסרות אי התאמות מהתסריט למציאות, מבית ספר נשרתי, אוניברסיטה כבר בכלל סירבתי, חברה איין, להתחתן ברבנות בחיים לא, אבל כל זה חליק נזרום, עדיין מדדתי את החיים שלי מול התסריט… עד הסרט של החברים.

Continue Reading

Site Footer