(נכתב בהשראת הספר “נדודים” של הרמן הסה בתרגום של יהודה עמיחי) אני אוחז חזק בנדודים ולא רוצה לעזוב הרי הם אלו שבנו אותי והביאו אותי לכאן כמו הורים שמוסרים את ילדם בחופתו הנדודים מלמדים אותך לעזוב, הם לא מלמדים אותך איך לעזוב אותם. הרי לעזוב את הנדודים, זה להתיישב ולהשריש וזו הפרידה הכואבת מכולם זו פרידה מהפוטנציאל להרגיש את הכל בשביל הזכות לבחור במשהו. דומה למהמר על שולחן, קשה לקום בזמן רק הפוך צריך ללמוד להמשיך לשבת. אתה פוגש הזדמנות …

“היי רות, מה יהיה לי להציע לה? אני רואה את עמוס שלך עומד איתן ואני כל-כך רחוק מלהיות סלע. אולי בקצה הכביש הראשי הזה, אוכל גם אני להיות למישהי מישהו כזה. ”   “חדל להיות כמו החולות אני רוצה אותך כמו סלע אז הבטיח, לא לנדוד שוב כמו החול וכשפרצו השטפונות שכח את כל מה שהבטיח”   ואני ורצה להגיד שגם אני סלע בפנים אני סלע אני לא אזוז אהיה שם תמיד בשבילך   אני רוצה להגיד אבל אולי אני …

לקבל את השונים ממני לאהוב את השונים ממני להתגבר על הפוזה על המראה אם מישהו לא מתלבש כמוני לא עובד כמוני לא חי כמוני   מה זה משנה מה זה קשור לאהבה?   לפעמים מתוך אנוכיות מגיע רצון לאהוב הרי כולם חושבים על עצמם קודם כל דואגים לעצמם   דואגים לא ישנים בלילות כי מי ידאג להם אם לא הם?   ולא רואים בעינים בימים כי הם לא מספיקים   ומי יגיד להם מספיק?   מה זה נותן להיות מוצלח? …

אני אוהב לדבר עם אנשים ובמשך השנים הרגשתי מאוד חסום ומתוסכל מחוסר ההצלחה שלי ליצור קשרים בצורה שאני רוצה, האשמתי את עצמי בביישנות ואת נבחרת שאר העולם ברובוטיות. עבדתי על עצמי המון והשקעתי הרבה מאמץ, קראתי ספרים, הלכתי לכל מיני קורסים ומסגרות כדי לפגוש שם אנשים, יצאתי לכל מקום אפשרי, דיברתי עם אנשים ברחוב, טיילתי בארץ ובעולם, חיפשתי בגוגל מיליון פעם דברים בסגנון “איך לדבר עם זרים” וכדומה… היכולות שלי באמת השתפרו אבל לא מצאתי משהו שבאמת עובד, כל פעם …