Blog Posts

לעבוד עם ההורים

כשאנשים מדברים איתי על זה שעבדתי בעסק משפחתי לפעמים הם אומרים ש”זה לא טבעי לעבוד עם ההורים”. אני מבין מה הם אומרים, אלה לא יחסי עבודה ממוצעים וגם לא יחסים משפחתיים ממוצעים. אבל אני חושב שיש בזה משהו מאוד טבעי, קודם כל זה מה שבני אדם היו עושים תמיד, וחוץ מזה איזה דרך טובה יותר יש להכיר את עצמך מאשר להכיר את ההורים שלך? אומרים שלעולם אל תשפוט אדם עד שתהיה בנעליו, אבל גם את זה לא למדנו כשהכרנו את

Continue Reading

מה קורה בסוריה?

המלחמה בסוריה היא צוהר שיכול לעזור לנו לראות על פי מה פועלים שליטים ומדינות ומהם האינטרסים העולמיים. כולנו שמענו על חאלב, על הטבח והשואה שמתרחשת שם, וכבר שנים שומעים על מלחמת האזרחים בסוריה, אבל רובנו לא מבינים מה קורה שם באמת ולמה, מי נגד מי? על מה נלחמים? קשה להבין מלחמות של אחרים מסיבה פשוטה, מלחמה מהצד נראית טיפשית, והיא אכן תמיד טיפשית, טראגית ונובעת מרצף אירועים מצער שנגרר מהיסטוריה מלאת טינה בין בני אדם, אבל בכל זאת יש לה

Continue Reading

ההשפעה האמיתית של פרשת אלאור אזריה

האפקט האמיתי של פרשת אלאור אזריה. הוא להפוך את הפייסבוק למקום בלתי נסבל, כשאתה כותב משהו בנושא כזה דע לך, אף אחד לא רוצה לשמוע. עברתי על הפיד של הפייסבוק וגיליתי משהו נחמד: אף אדם שאני מכיר מהחיים האמיתיים לא נמצא שם. פעם עוד היה עניין של אי נעימות, אם מישהו היה מעצבן היה צריך למחוק אותו והוא היה רואה, או שהיה מבקש חברות שוב אחרי כמה ימים. האקציה החלה מהרגע שהומצא הכפתור הקדוש Unfollow זה מתחיל מאנשים שאתה שונא

Continue Reading

תל אביב – למי אכפת?

צפיתי בסרט “אנשים שהם לא אני” של הבימאית הדס בן ארויה, הסרט מציג בצורה כנה עד כאב חיים של צעירה במרכז תל אביב. הצפייה בסרט לא הייתה לי בדיוק מהנה, הדמויות עוררו בי סלידה דווקא בגלל שהן כל כך אמיתיות, הסרט מציג את המציאות התל אביבית במלוא עליבותה המפוארת. המיתוס של תל אביב כעיר מגניבה וחיה הוא שריד לעבר, תל אביב זו עיר משעממת להחריד, שמשמרת מראית עין של כיף וצחוקים וחברים וסקס, הכל שטויות, אנשים בתל אביב הם תפאורה

Continue Reading

גשם בחוץ, מלחמה בטלוויזיה

אני בתקופה כזו של מחשבות על העולם, ואני לא רוצה לכתוב על זה. למה להעסיק אנשים עם המחשבות המחורבנות האלה? למה להיות פוליטי? הרי זאת תקופה וזה יעבור, עוד מעט יהיו לי דברים טובים לכתוב, דברים משמחים, צריך להתאפק. יש מין סטיגמה כזו שכותבים רק מדיכאון, “האמן המיוסר” קוראים לזה, מהניסיון שלי כשאתה מדוכא אתה כותב הרבה חרא של מישהו שמאוהב בעצמו וחושב העיקר שכל העולם מטומטם. החלטתי הפעם לא להילחם ברגשות ובמחשבות האלה, לתת להן לבוא ולהבין שזו תקופה,

Continue Reading

Site Footer