האפקט האמיתי של פרשת אלאור אזריה. הוא להפוך את הפייסבוק למקום בלתי נסבל, כשאתה כותב משהו בנושא כזה דע לך, אף אחד לא רוצה לשמוע.
עברתי על הפיד של הפייסבוק וגיליתי משהו נחמד: אף אדם שאני מכיר מהחיים האמיתיים לא נמצא שם.
פעם עוד היה עניין של אי נעימות, אם מישהו היה מעצבן היה צריך למחוק אותו והוא היה רואה, או שהיה מבקש חברות שוב אחרי כמה ימים.
האקציה החלה מהרגע שהומצא הכפתור הקדוש Unfollow
זה מתחיל מאנשים שאתה שונא ואחר כך מסטטוסים פוליטיים וסתם מאנשים שמפרסמים יותר מדי אחר כך מכוסיות שהורסות לך את היום, מאנשים שמעלים תמונות של אוכל, טבעוניים, פעילי מחאה, בני משפחה, אנשים שחושבים כמוך כי נמאס לך לראות את זה, אנשים שחושבים אחרת ממך כי נמאס לך לראות את זה.
לפעמים מגיעים ימים כאלה של אלאור אזריה שפשוט מעיפים את כל מה שעולה בעיניים.
לכל אחד יש מחשבה למחוק את הפייסבוק ולהתחיל מחדש או לעשות “ניקוי” בחברים, זה גם ככה קורה באופן טבעי לאורך זמן.
לפעמים זה ממש קשה, מכיוון שהפיד לא יכול להישאר ריק ככל שאתה חוסם אנשים פייסבוק ממלא אותו בזבל אחר, גם כשאתה חושב שחסמת את כל כותבי הפאנצ’ים בעולם הם מצליחים לחדור איכשהו.
היום לאחר עבודה רבה הפיד שלי מורכב מקצת אנשים שאני אוהב, מוזיקה ובעיקר מתמונות של חיות ופרחים.
מפייסבוק אפשר ללמוד דבר אחד: לא משנה מי אתה, אי אפשר לסבול אותך לאורך זמן.
