אני בתקופה כזו של מחשבות על העולם, ואני לא רוצה לכתוב על זה. למה להעסיק אנשים עם המחשבות המחורבנות האלה? למה להיות פוליטי? הרי זאת תקופה וזה יעבור, עוד מעט יהיו לי דברים טובים לכתוב, דברים משמחים, צריך להתאפק. יש מין סטיגמה כזו שכותבים רק מדיכאון, “האמן המיוסר” קוראים לזה, מהניסיון שלי כשאתה מדוכא אתה כותב הרבה חרא של מישהו שמאוהב בעצמו וחושב העיקר שכל העולם מטומטם. החלטתי הפעם לא להילחם ברגשות ובמחשבות האלה, לתת להן לבוא ולהבין שזו תקופה, …