העול של החלטות גדולות ואיך אי החלטיות הופכת אותך לאדם חשוב

אתם מכירים את ההרגשה הזאת: שמים אתכם לפני בחירה, אומרים לכם: כן או לא?, מאוד מהר אתם מרגישים את הלחץ בחזה ואת דפיקות הלב, אתם יוצאים מהגוף שלכם, פחות נמצאים בסיטואציה אלא בהדמיה בתוך הראש, אתם מתחילים לחשב קדימה מה יקרה בכל צעד שתיקחו, מה המשמעות של כל מילה שתגידו. התשובה: אתם לא יודעים מה לעשות ולאן לפנות. אתם קופאים.

יש הבדל בין אדם שהוא פחדן, לבין אדם שיש לו גוף פחדן והוא יכול להיות אמיץ, מישהו עם גוף פחדן לא יכול לקפוץ מעל חרדה, הוא עומד על סף המים וככל שצועקים לו יותר לקפוץ ככה השיתוק שלו גדל, אנשים לא רואים את החומה, אבל היא שם.

אומרים שלא להחליט זו החלטה, אבל אומרים את זה בזלזול, אנשים אוהבים סדר ושונאים חוסר וודאות, כשאתה לא מחליט, הלחץ עליך מתחיל להצטבר, אנשים מתחילים להתחמם.

אנשים לא החלטיים עושים את זה לעצמם לפעמים, מרוב שהם שונאים לחץ הם לא מחליטים וזה גורם לאנשים ללחוץ עליהם יותר.

הבדידות גוברת ובונה את האמונה שאתה לבד.

בכל חלון הזדמנויות יש אופציה לדחייה,

המציאות משתנה, דברים מתמסמסים, חלונות נסגרים

הזמן עובר,

 אתה רואה את חרב דמוקלס מעל לראשך.

ככל שאתה מחליט פחות – צריכים אותך יותר.

לנו האנשים הלא החלטיים יש גיבור, שמוכיח לנו שאנשים לא החלטיים יכולים להגיע ממש לראש הפירמידה ולגיבור שלנו קוראים בנימין נתניהו.

איך אי החלטיות היא בעצם יציבות

אנשים מעריכים עשייה, מעודדים אותנו להתגבר על חששות ולקחת החלטות גדולות, אבל לאורך זמן עדיף להימנע מכאב חדש מאשר לקבל עונג חדש – בטח שבכאב שאתה יוצר נושאים אנשים אחרים.

להיות לא החלטי זה אומר להיות מחובר לרגשות, לא לקחת החלטות שיש להן מחיר רגשי בלתי נסבל.

יצחק רבין עשה את הסכם אוסלו – פילג את העם ונרצח

אהוד ברק יצא מלבנון והלך לקמפ דייויד – קיבל אינתיפאדה והפסיד בחירות

אריק שרון יצא לחומת מגן ועשה את ההתנתקות – פילג את העם והפך למאויים

אהוד אולמרט יצא למלחמה בלבנון – שעלתה במאות הרוגים

נתניהו לא עשה שום פעולה קיצונית, הוא כמו שאומר השיר, הורג ברכות.

הוא אדם מתלבט, בנושא הבוער שהיה לו בידיים -בעיית עזה, הוא בחר לא לפעול. הוא נגרר לשני מבצעים בעזה שיזם חמאס ועשה את הכל כדי לא לשלם מחיר של מאות הרוגים והסתבכות מיותרת, חוסר ההחלטיות שלו גרמה לו לבחור במלחמת התשה – כי זה המגרש שלו, בצוק איתן הוא נגרר אחרי חודש בלחץ ציבורי למבצע רגלי שהביא הרוגים וביטל אותו מיד.

בשום תחום הוא לא לקח החלטה משנת מציאות – איראן, פלסטינים, כלכלה, משבר הדיור, אך ורק החלטות קטנות.

רגש הוא מצפן טוב לאורך זמן, נתניהו יכול לקבל החלטות קטנות שהוא בטוח בהן, ולכל ההחלטות שלו יש את אותה אג’נדה לאורך זמן, אותו דבר לגבי אי ההחלטות שלו,  אם תקשיב למה שהוא אומר הוא שקרן, אבל אם אתה מסתכל עליו אתה יכול לדעת בערך איך הוא יפעל בעתיד – הוא לא יגיד לך מה הולך לקרות כי אין לו מושג, אחרי הרבה שנים בן אדם כבר מכיר את עצמו, הוא לא חי במרחב אישי של ודאות, שם החיבור שלו לדור הצעיר.

לביבי נוח במרחבים של אפור שאנשים אחרים מתפתלים בהם, הוא חי בתוך מרחבים של חרדה תמיד, הוא מרגיש נוח רק כשהאדמה רועדת, כי אז היכולות שלו מתבטאות, במצבים האלה הוא הנורמלי והאחרים הם הלחוצים.

אין התחייבות בעולם כלל

ברגעים מסוימים, כולנו סמרטוטים. אבל זה שהבטחנו משהו למישהו בלהט הרגע לא אומר שאין לנו דרך חזרה.

לנופף לבן אדם שרוצה לצאת מחוזה בהתחייבות שהוא נתן זו אלימות פסיבית אגרסיבית, אנשים יוצאים מחוזי נישואים(גם נתניהו משניים), מחוזי דירה, דברים משתנים ושום דבר לא לנצח, עדיף לוותר על טעות מאשר להתעקש עליה ונתניהו יודע את זה:

נתניהו הצהיר שהוא בעד ההתנתקות – והתחרט

נתניהו אמר שהוא בעד 2 מדינות ל2 עמים, ולא עשה עם זה כלום

נתניהו אמר שיספח את השטחים, ואז שהוא לא יכול

נתניהו הקים את התאגיד, ואז ביטל אותו, ואז ביטל את הביטול

נתניהו עשה הסכם עם מופז, והתחרט אחרי יומיים

זו אפילו ההגנה שלו במשפט – הוא דיבר עם נוני מוזס על לקבל שוחד, אבל לטענתו דיבר איתו סתם ולא עשה עם זה כלום

אנשים לא החלטיים חייבים להיות פלרטטנים – בגלל שאנחנו יכולים להתקדם רק בצעדים קטנים אנחנו צריכים להגיע ממש לסיטואציה כדי לחוש אם היא טובה לנו, אנחנו תמיד צריכים עוד מידע, וזה לוקח אותנו לסיטואציות גבוליות לפעמים אבל זו הדרך שלנו לנוע בעולם. זה כיף ומעניין ומלמד.

הוא אפילו לא מציג את עצמו כגיבור ולפעמים פשוט מודה שהוא רצה לעשות משהו אבל לא הצליח -הוא מאשים את האמריקאים כשהוא עוצר בנייה בשטחים, ואת המתנחלים כשהוא בונה בשטחים, הוא יודע כמה זה מסבך את העניינים להתחזות שיש לך סמכות שבעצם אין לך.

לא כל בן אדם לא החלטי אוהב את בנימים נתניהו, אבל כולנו יכולים להעריך אותו על ההתמודדות עם החרדה, אנחנו יודעים כמה זה קשה