אמל”ק – 120 חברי כנסת בגדו בציבור
הימין – קיבל כרטיס צהוב כהה
השמאל – כרטיס אדום
בישראל, שני הצדדים הפוליטיים יישמו משטרי קורונה אכזריים וכושלים.
בקצב המאורעות בשנתיים האחרונות קשה בכלל לזכור מה קרה, מה היה רצף ההתרחשויות שהוביל אותך למקום בו אתה נמצא כעת, כמו שקורה במצבי קיצון מהסוג הזה, כל אחד לקח פנייה קלה ונלקח על ידי המציאות למקום אחר לגמרי וכשאתה שם, אתה כבר שם.
כרונולוגיה:
את פשעי הקורונה של נתניהו רובנו כבר הספקנו לשכוח, אבל אדוני ראש הממשלה השתמש במגיפה כמו שרק אדם מטורף לחלוטין היה משתמש בה, הוא הופיע ערב ערב בטלוויזיה בתור שמש העמים שמלמד את העם לעשות פעולות בסיסיות כהתעטשות ושטיפת ידיים, בנאומים רצופים לאומה הוא הטיל טרור על מדינה שלמה כאשר צייר תסריטי שואה ערב אחר ערב.
נתניהו השתמש במגיפה כדי לעקוף את הבירוקרטיה השנואה עליו ולנהל את המדינה ללא שום הליכים דמוקרטיים, הוא הטיל סגרים כושלים ואכזריים באופן שרירותי ונטול יציבות שבמקרה נטו להתחיל בתאריך שדחה את משפטו, חתם על הסכמי שלום ללא עדכון או אישור של הממשלה והכנסת, הפעיל את השב”כ והמוסד לצרכי גניבת מטושים ומעקב טכנולוגי כושל אחרי כלל אזרחי המדינה, חיסל את כל העסקים הקטנים בישראל, מינה את שרון אלרעי פרייס וכמתנת פרידה חתם על הסכם מושחר וסודי שהופך את אזרחי ישראל לנסיינים של ניסוי פייזר בעבור כל המערב(אזרחי ישראל לוקחים זריקה – המערב מחכה חודשיים לראות שאין מוות המוני ומזריק לאזרחיו) וזאת בכדי להראות הישג לפני הבחירות, לא הרבה זוכרים אבל בערך כל מי שקיבל מנת חיסון היה צריך לסנן “תודה ביבי”, העם הישראלי ההלום תפס את החיסונים המוקדמים כהישג שמוכיח את עוצמתו הבינלאומית של נתניהו במקום כסימן לחולשתו הפוליטית – וכל זה עדיין לא עזר לו ביום הבוחר ובסופו של דבר המדינה תחתיו הגיעה לסף מלחמת אזרחים, שבתוספת אסון לאומי בדמות אסון מירון הביא למיאוס מוחלט משלטונו שאפשר את הדחתו על ידי ממשלת בנט-לפיד-עבאס.
מדיניותו הכלכלית של נתניהו בעידן הקורונה הייתה מעין מדיניות הרדמה סוציאל-שמרנית שאפשרה לרוב העם לשבת בבית ללא בעיות כלכליות ולעבור את המגיפה ברוגע יחסי(למי שלא בעל עסק קטן…) ולבעלי ההון להתעשר או לפחות לשמור על מעמדם.
נתניהו ההיסטרי הטיל גזירות אבל גם ידע לבטל גזירות, זכור המשפט הידוע – “צאו לבלות” אחרי הסגר הראשון, נתניהו הגדיר את המדיניות שלו “אקורדיון”, פותחים, סוגרים, פותחים, סוגרים, משטר הקורונה של נתניהו היה הפכפכך ורנדומלי והפך את האזרחים לתלויים לחלוטין בגחמותיו, אבל כן הייתה בו כוונה מסוימת, גם אם מתוך פופליזם לבטל הגבלות, למעשה בסוף ממשלת נתניהו-אדלשטיין התו הירוק היה מבוטל.
בנוסף, במשטר הקורונה של נתניהו היו קולות אחרים ויותר ויכוח פוליטי מאשר בממשלת בנט-לפיד, אמנם רובה הייתה ויכוח בין עמדה אכזרית ומרושלת ועמדה אכזרית ומרושלת יותר, אבל לפחות היה ויכוח שנבע מהתנגדות התקשורת לנתניהו וממבנה ממשלת החילופין עם בני גנץ.
בנט ולפיד עלו כדי לספק לציבור יציבות, בהיותם שני אנשי יחסי ציבור הם הבטיחו למכור סיפור אחיד, בניגוד לעידן נתניהו שהיה רכבת הרים רגשית שמובילה לרגעי מצוקה אנושה וקשה, בנט ולפיד הציעו להיות בוגרים, ולספק לעם מנת סבל מתמדת וידועה.
ההקלה שהם הציעו בעקבות המחיר הפוליטי ששילם נתניהו על סגרים ממושכים הייתה להמנע מסגר, עניין לו הציבור ציפה לאחר שהובטח לו שהחיסונים הם: “חזרה לחיים”.
מחאת בלפור שעל גליה עלתה לשלטון ממשלת לפיד הייתה מחאה עם מסר אחד – “לך” וכמחאה נטולת ערכים ועקרונות שכזו אנשי ה”שמאל” נהנו להטיח בנתניהו “6000 הרוגים” ו”ניהול רשלני למגיפה”, בעוד הם עצמם מתאספים באופן קבוע בניגוד לכל הגיון הסגר בו הם תמכו(!!), התקשורת והשמאל נהנו להירתם ולפמפם נראטיב של מגיפה אנושה שקורית באשמת נתניהו, העמדה הרדודה של האופוזיציה והתקשורת תמכו גם בהסכם עם פייזר ובקמפיין החיסון של נתניהו – זאת מאחר והם היו היסטריים, בורים ואלימים בדיוק כמוהו.
מרב מיכאלי למשל, אבירת השמאל הצעיר והפמיניסטי מיהרה בעת הכניסה לתפקידה לנתב”ג כדי “לסדר את הבלאגן של נתניהו” – והטילה בנתב”ג משטר בדיקות מהמטומטמים והבזבזניים בעולם, שיצר טרדה ונזק אינסופיים ופגע עד לא מזמן בתפקוד הלא תקין של שער הכניסה והיציאה היחיד מישראל. מדוע? מאחר והשמאל רצה להוכיח שהוא יודע יותר טוב – לבודד, לסגור, להעניש ולהסית – כי השמאל הוא הצד של “המדע” והפקידים, וכך במקום להילחם בדרג מקצועי שפשוט שגה ללא סוף וגרם להרס המדינה בגלל ההערכות וההצעות השגויות וההרסניות שלו בקשר לקורונה, השמאל הכפיל את ההימור על סגירת בתי הספר, הבידודים, הבדיקות וכמובן – התו הירוק.
וכאן נכנס לתמונה ניצן הורוביץ – נו, זו נשמעה כמו בשורה, ראש מפלגת זכויות האדם בראש משרד הבריאות, נשמע כמו שחר של יום חדש לא? ואכן, זה היה שחר של יום חדש גרוע הרבה יותר מקודמו, הורוביץ ביחד עם חברו החדש בנט שניסו לתחזק קואליציה חלשה מבוססת על מפלגה ערבית היו צריכים להמציא אויב חדש לאומה הישראלית, הם לא רצו לעסוק בנתניהו ולכן הם בחרו באויב החדש של ממשלות בכל העולם – אלו שבחרו לא להתחסן.
בואו ניזכר בציטוטים נבחרים:
“הלא מחוסנים מסתובבים עם קלאצ’ניקוב ומרססים נגיפי דלתא”(נ. בנט)
“חלק מהגבלות התו הירוק הן כדי לעודד התחסנות”(נ.הורוביץ)
“אני רוצה שההורים יעשו שיימינג בקבוצות הווטסאפ לאלו שבחרו לא להתחסן”(נ.בנט)
ולמה? לשם מה זה היה? לטענתם – מחוסנים לא נשאו את הוירוס, מה שהיום ידוע כקשקוש, ולמעשה גם אז היה ידוע כקישקוש אז בואו נסביר מה קרה פה:
- משטר נתניהו-גנץ יוצר משטר קורונה דיקטטורי שמתבסס ונמדד על על מספרים שקריים.
- נרקח תכשיר שאינו מבטיח מניעת הדבקה בשום מקום
- מוכרים לציבור שקר שמחוסנים מוגנים מהעברת קורונה
- השקר לא מתגשם במציאות(קטע!) וכולם ממשיכים להידבק ולחלות כרגיל
- מאשימים את כישלון תכשיר פייזר (לא הצליח לטפל בגרפים של מספרים שקריים) במעט הלא מתחסנים, מטילים עליהם הגבלות אכזריות ומנהלים נגדם קמפיינים מתירי דם שמשווים לא מחוסן לרוצח
- כשזה לא עובד – מגבירים את הקצב ומאשימים גם את הצעירים הלא מחוסנים, אחר כך את הנוער הלא מחוסן, אחר כך את הילדים הלא מחוסנים ואז את התינוקות הלא מחוסנים
- מגיע זן האומיקרון ומוכיח מעל כל ספק שהקורונה אינה מחלה מסוכנת ושאין לחיסון שום יעילות, לכן מורידים את ההגבלות ושוכחים מהכל.
איך זה מרגיש כשלא מכניסים אותך.
היום הגישה בציבור הרחב היא שהקורונה מאחורינו, ושיאללה תעברו לדבר הבא, אבל מה לעשות, כשאתה משפיל אנשים במשך שנה שלמה, קצת יותר קשה להם לשכוח.
אנשים שבשם שקרים ואינטרסים כלכליים ופוליטיים נאמרו להם מילים קשות, חוו חרמות בחסות החוק, פוטרו מעבודות, איבדו קשרים משפחתיים וחברתיים, ובכלל הפכו ביום אחד למודרים חברתית נושאים צלקת עמוקה ולא בא להם להחליק.
אנשים שנפגעו מהחיסון – ונתקלו בהכחשה מאחר וזה פגע ביחסי הציבור של ממשלה כושלת ונטולת תמיכה – לא ממהרים להגיד יאללה חליק.
כמה אנשים כאלה יש? ברמות שונות זה בערך חצי מהמדינה, אבל סביר להניח שבערך רבע ממש נותנים לזה משקל.
אז מי יותר גרוע?
השמאל – זו תשובה פשוטה מאוד והיא נוסעת ממספר סיבות
- בגידה – מפגיני בלפור שהתנגדו למשטר הקורונה של נתניהו, התחלקו לשתי קבוצות – הראשונה מורכבת מאנשי מחאה, שהמשיכו להתנגד למשטר הקורונה ולמשטר ההפרדה של התו הירוק, והשנייה של אנשי רל”ב, אנשים נטולי מצפן מוסרי שכל מה שמעניין אותם זה לעוות את המציאות כך שנתניהו יהיה תמיד אשם, שכל עוול שנעשה במציאות מולבן בשם כך שנתניהו יורחק מהשלטון, אלה אנשים שעמדו ביחד יום לפני שעלתה ממשלת השינוי, ויום אחר כך נעצו סכין בגבם של אלו שהפגינו איתם, מי שאתמול הם היו מחבקים, היום הם קראו לו מפיץ מחלות – אפשר לסלוח על הכל, אבל אף אחד לא ביקש סליחה.
- ציפיות ומשפחתיות – כשהימין פוגע בזכויות אדם, זו לא בדיוק הפתעה. לפחות הם מסתכלים עליך בפנים כשהם עושים את זה, כשמרצ והעבודה פוגעים בזכויות אדם אתה שואל את עצמך בשביל מה הם בכלל קיימים? מי צריך אותם? 2 מפלגות השמאל היו הסמן הקיצוני של התאכזרות לציבור הלא מחוסנים ולא הגיע מהם אפילו פיפס של קושי או חרטה, אפילו מוסי רז, מכונת יחסים הציבור של ההגנה על כל פגיעה בחסרי הישע אמר בפה מלא שבמצב הפוליטי הנוכחי הוא תומך גם בסגר בסגנון סין, הימין לא מתייחס לאנשיו שיוצאים נגד משטר הקורונה כאל בוגדים אלא במשפחתיות, ואילו השמאל מתנהג באלימות והדרה כלפי אנשי שמאל שמביעים דעה נגדית בנושא הקורונה.
- סלקטיבות – בעוד נתניהו הטיל סגר כנגד כל הציבור, ואפילו התאכזר במיוחד לציבור החרדי שדווקא תמך בו, בנט-לפיד וחבורתם הפכו חלק מהעם לאויב – ושוב – לא ביקשו סליחה, אז אין סליחה.
- השמאל והימין העולמיים – בניגוד למה שנהוג לחשוב בקרב הציבור הישראלי הפרובנציאלי, לא בכל העולם היה אותו דבר, למעשה זה מחולק כמעט באופן אחיד לימין ושמאל – מי שמוביל את משטר הכפייה העולמי הן מפלגות השמאל הפרוגרסיבי, במדינות הדמוקרטיות בארצות הברית עד היום ישנם חוקי מסיכות וחובת חיסון בבתי ספר, ובכלל לארצות הברית של ביידן אי אפשר להיכנס מבלי לרכוש ולהזריק 2 זריקות פייזר לפחות, גם המדינה הגרמנית המהוללת וההומנית בעיני עצמה הפכה לכלא בו אזרחים נכנסים לחנויות עם תו ירוק פתוח בפלאפון, ומסיכת הקורונה הרגילה כבר לא הספיקה והלובש אותה זכה לקנס, היה צריך מסיכה מסוג מסוים, שגם היא כמובן לא יעילה בשום צורה.
הימין העולמי התעורר בשלב מסוים – בריטניה הובילה את הדרך לביטול הגבלות הקורונה, לא הטילה תו ירוק וכיום המתמודדים להחליף את בוריס ג’ונסון בדאונינג 10 מתחרים מי מהם יותר מתנצל על הסגרים וההגבלות, המפלגה הרפובליקנית בארצות הברית חרטה על דגלה את ההתנגדות למשטר הקורונה ובמדינות שבשליטתם ההגבלות הללו מבוטלות ממזמן, נכון שישנן דוגמאות הפוכות כמו משטרי השמאל בדנמרק ושבדיה שלקחו קו מתון הרבה יותר ומשטר הימין באוסטרליה שהתעלל באזרחיו באופן ששני רק לסין, וכמו כמובן – משטר נתניהו בישראל שהיה אסון כל עוד היה בשלטון וגם בתור אופוזיציה ביקר את הממשלה רק לכיוון עוד הגבלות סגרים ואכזריות, אין בשורה מהימין הישראלי, אבל ההשפעה של המפלגה הרפובליקנית עליו יכולה להקל קצת על הגלולה, זאת על אף שהארגון הממומן מכספי רפובליקנים המשפיע בישראל “פורום קהלת” ה”ליברטריאני” מונהג על ידי תומך ההגבלות ודיקטטורת בריאות הציבור בסגנון המפלגה הקומוניסטית בסין מאיר רובין.
בגדול – הימין הישראלי גרוע בדיוק כמו השמאל בנושא הקורונה, אבל ברמה האלקטורלית, אני משוכנע שהשמאל ייפגע הרבה יותר, כי בעוד מתנגדי דיקטטורת הקורונה מימין עדיין מתחברים ברמה מסוימת לנבחרי הציבור שלהם, מתנגדי הקורונה משמאל הוקעו מהמחנה ודורשים נקמה.
ברמה האישית, הקורונה ניטרלה את רגשי האנטי ביבי שהחזקתי בהם במשך שנים, אני לא אמצא את עצמי מצביע לגוש נתניהו מהסיבות שמניתי, אבל בוודאי שלא אצביע לגוש לפיד, גם אם הוא היה מספיק חכם כדי לזרוק את האחריות לפשעיו על בנט, הורוביץ ואחרים, וידע לא להופיע לישיבות קבינט הקורונה.
