סלוניקי היא העיר השנייה בגודלה ביוון אבל נחשבת לעיר הקוסמופוליטית יותר, אפשר לאמר שבהשוואה לישראל אתונה היא ירושלים וסלוניקי היא תל אביב, מצד שני, לא הייתי באתונה, אבל סלוניקי עדיין כמו תל אביב.
בילויים:
בעיר יש חיי רחוב וחיי לילה מטורפים! מלא אנשים בחוץ בשעות היום והלילה ויש כמות בלתי נגמרת של ברים, שווקים ומקומות בילוי, בנוסף אנשים גם נוטים לבלות בחוץ במיוחד שחוקים שמגבילים אלכוהול כמו בישראל לא קיימים ואפשר לראות הרבה קבוצות של חברים פשוט יוצאים החוצה לכיכרות והאתרים המרכזיים קונים פחיות בירה בקיוסקים ומבלים ביחד, יצא לי גם להיות במסיבה חצי מאורגנת בדשא של האוניברסיטה, המשטרה לא הייתה מעורבת בה ונראה שבאופן כללי “חופש הבילוי” שכל כך נפגע בישראל מתקיים שם בצורה מלאה.
לא נתקלתי בשום גילויים של אלימות שיכורים והסתובבתי חופשי.
יש גם מועדונים סגורים גדולים של טכנו ומוזיקה אלקטרונית אבל לא יכול ממש להגיד לכם מה קורה שם כי… זה לא מעניין אותי.
יש קטע חזק של עסקים שעובדים 24\7 ומשחקים בהם במחשב לבד ובקבוצות, סוג של בר-פלייסטיישן אם תרצו, אנשים באים בקבוצות לשבת על בירה ולשחק פיפ”א או לבד לשחק משחקי רשת.
עוד קטע נחמד זה ברים של זקנים, שבניגוד לישראל לא מודרים מחיי הלילה ואפשר לראות פה ושם מועדונים שזקנים שותים בהם, צופים בספורט או משחקים קלפים, הפמיניסטיות שבכן שמו לב שהזקנות כן די מודרות, וואלה ממה ששמתי לב זה נכון אבל אל תסתמכו על העדות שלי ובכל מקרה זה עדיין נחמד לראות זקנים בחוץ בערב.
קנאביס
מצב חוקי: וויד ביוון לא חוקי, הממשלה הקודמת שהייתה ממשלת שמאל קידמה לגליזציה לזנים עם עד 0.2% thc כלומר לגליזציה למוצרי cbd, הקלת העונשים על שימוש עצמי ותכנית רפואית, אבל ממשלת הימין שהחליפה אותה עצרה את התכנית הרפואית ומאיימת לבטל את ההרשאה לcbd, מה שכנראה לא יקרה כי כבר כמו מלא עסקים בתחום.
בעיר
יש חנויות קנאביס שמוכרות בעיקר מוצרי cbd כמו שמנים משחות טיפות וכו… בנוסף יש בתי
קפה שמציעים קפה תה ומאכלים עם תמצית של זרעי קנאביס, ניסיתי, מרגיש די רגיל…
בחנויות יש גם מוצרי עישון כמו מקטרות ובאנגים, עיתונים וספרים בנושא קנאביס כמו
מדריכי גידול ובחלקם נמכרים גם זרעים של קנאביס לעישון מחברות הזרעים הידועות של
אמסטרדם
איך להתארגן ואיכות : קל מאוד להתארגן מסוחר במרכז העיר, בפארקים והגנים הציבוריים של איזור “קמארה” יש סוחרים שמסמנים לך עם הראש ואז לוקחים אותך לדקה של הליכה ומביאים לך מה שאתה מבקש, אין ממש מחירים קבועים אלא נותנים להם כסף והם מחזירים מה שנראה להם, אבל בעד 15 יורו קיבלתי מעל גרם ככה שזה מחירים סבירים, הסוחר שאל אותי אם נאי רוצה וויד רגיל או “סקאנק”(שזה כביכול וויד באיכות גבוהה יותר”, אמרתי לו שיביא משניהם, באופן כללי שניהם היו מאוד חלשים אבל לא היו להם השפעות רעות משום סוג כמו כאבי ראש או סטלה מקולקלת.
הוויד מהסוחרים מגיע כמו רוב הקנאביס במזרח אירופה מאלבניה, שמסתבר שזו מדינה שסחר בסמים מהווה אחוז מאוד גדול מהכלכלה שלה, אבל בשנים האחרונות המשטרה באלבניה קיבלה הוראות ליפול על הסוחרים ומאז איכות החומר מאוד ירדה, הרבה ממנו מגיע מייבוא ורק מופץ דרך אלבניה ולקנאביס האלבני יצא שם רע, נראה שיוון עורת תהליך כמו שקרה בישראל לפני עשר שנים שעם סגירת ההברחות מלבנון וסוריה היה מעבר לגידול פיראטי מקומי
למקומיים יש כיוונים יותר טובים מגידולים ביתיים, אבל צריך להיות מקושר כדי להתארגן מהם ולתייר זה לא הכי ריאלי
גישה כללית: בסלוניקי יש אווירה אלטרנטיבית, הרבה יותר אנשים עם מראה היפי או פריקי מאשר בתל אביב נגיד, מצד שני אפשר להריח וויד פה ושם ברחוב אבל זה ממש לא בחוץ בכל מקום כמו בארץ, הייתי במסיבת ראפ באיזה פארק ושם כולם עישנו, אם תציעו למישהו שאכטה בסיטואציה הגיונית, יש סיכוי די טוב שהוא יזרום.
עדיין זה לא חוקי וכדאי לשמור על זהירות ולא לפגוש את המשטרה היוונית
לסיכום: ליוון יצא שם של מדינה שקשה מאוד להתארגן בה, כנראה מהחוויות של אנשים באיים, בסלוניקי זה די קל ויש סובלנות לנושא, נראה שיש פעילות לגליזציה במדינה כולל חברות שדוחפות את התחום, הממשלה הנוכחית כנראה לא תקדם את הנושא אבל האופוזיציה תומכת בעוד צעדי לגליזציה.
אוכל ומאנצ’ים – האוכל היווני מאוד מאוד מושך לחיך הישראלי, מדובר במטבח די דומה וחומרי הגלם מוכרים לנו.
לפני שאגש לאוכל אמיתי יש הערה מאוד חשובה בקשר למאנצ’ים בסלוניקי – זה המקום הראשון בעולם שהקיוסקים בו לא נופלים ואפילו עולים על אלו שבישראל, בעוד ברוב מדינות העולם מישהו שלא הכין את עצמו מראש יכול להיתקע אמצע הלילה בלי ניירות גלגול, מצית, חטיפים או זבל אחר לדחוף לגוף, בישראל אנחנו לוקחים כמובן מאליו את תרבות הפיצוציות הנהדרת ולא מבינים שמדובר בפריבילגיה ואחד הדברים הכי טובים בתרבות הישראלית, עד היום חשבתי שהפיצוציות בארץ הגיעו לרמת שלמות שקיימת רק בסרטים, אבל סלוניקי גילתה לי שאפשר יותר, העיר מוצפת דוכני 24\7 שמציעים כל מה שאפשר לבקש, החל מחנויות בסגנון AM;PM לקיוסקים ודוכנים.
באגף הרחוב יש כמובן את הגירוס והסופלקי שזו הגרסה היוונית לשווארמה, בניגוד ללאפה שבגלל הגודל הגרוטסקי שלה הופכת לפחות ופחות רלוונטית הגירוס היווני מגיע בגודל מושלם וכולם אוכלים את זה בכל מקום ובכל שעה, שאלה נפוצה היא מה ההבדל בין גירוס לסופלקי והתשובה היא: גירוס זה ממש שווארמה שחותכים משיפוד מסתובב, סופלקי זה שיפוד קטן בתוך פיתה-לאפה, הלאה;
אוכל הרחוב השני בנפוצותו היא הפיצה – יש פיצריה בכל פינת רחוב כמעט בסלוניקי והן ממש-ממש טעימות, משולש עולה בדרך כלל יורו או פחות ורוב הפיצריות פתוחות כל הלילה.
בקשר לבתי קפה וברים לא צריך להרחיב מעבר ללאמר שהסגנון ורמת הביצוע דומים מאוד לאלו של תל אביב.
טברנות – יש בעיר מספר רב של מסעדות יווניות עם מנות דגים, פירות ים ובשרים מעולות, גם הסלטים והמאזטים ברמה גבוהה מאוד, בהרבה מהן יש צמדי נגנים-זמרים עם גיטרה ובוזוקי שמבצעים את הקלאסיקות היווניות, באלו שלא פשוט משמיעים אותה ברמקולים, במסעדה כזו אם שותים כוס יין, אוכלים 3-4 מאזטים ומנה עיקרית (יותר מדי אוכל) אפשר לסגור חשבון ב20 יורו.
יחס לתיירים – אף אחד לא התייחס אלי כמו לתייר, כי אי אפשר להבדיל בין ישראלי ליווני, בעשרה ימים לא פנו אלי פעם אחת באנגלית, לעומת זאת רמת האנגלית הפתיעה אותי לטובה, גם מחוץ לעיר רוב האנשים ידעו לתקשר ברמה טובה, באופן כללי זאת לא עיר של תיירים וזה דבר מעולה! בניגוד לערי מערב ומרכז אירופה אפשר להרגיש רגיל לגמרי ולא כמו מטרה למלכודות תיירים בלתי נגמרות ואתרים ללא מקומיים, למי שאוהב את זה זה מושלם
שונות
עתיקות – היחס לעתיקות מרגיש ממש טבעי ואורגני, העיר מלאה בשרידים של העיר העתיקה כמו קטעי חומות ובניינים היסטוריים, הם לא משמשים כאיי תיירות סגורים אלא כחלק מהמרחב העירוני, צעירים, נערים ומבוגרים יושבים שם ואיזורי הבילוי מרוכזים מסביבם.
המוזיאון הארכיאולוגי – לפני שנה הלכתי לקנות מזרן, זו חוויה מתסכלת כי קשה מאוד להבדיל בין המזרנים, כולם מרגישים אותו דבר וקשה להבחין בייחוד ביניהם, הבעיה הזו נפתרה כשהפסקתי להשוות בין מזרנים ב1500-2000 שקל ושכבתי פעם אחת על מזרון ב10,000 ₪ , תנסו את זה פעם אם יש לכם אומץ, אתם כבר תבינו לבד.
ככה הרגשתי אחרי עשר דקות במוזיאון הארכיאולוגי בסלוניקי, כמה מטיילים שפגשתי המליצו לי עליו אבל אמרתי לעצמי בלב שלמי אכפת מפאקינג ארכיאולוגיה, בישראל כל המטרה של ארכיאולוגיה זה לשמש כתירוץ פוליטי בידי אחד הצדדים לספר סיפור למה הארץ הזאת שייכת לנו או להם, מעייף ודוחה, אבל הלכתי בכל זאת וכמו ששקעתי לתוך המזרן היקר כמו תינוק לשדי אימו והבנתי את הנחיתות של המזרנים שאשן עליהם לשארית חיי ככה לראות את כמות ואיכות העתיקות שמרוכזות במוזיאון הארכיאולוגי של סלוניקי גרמה לי להבין את העליונות של העתיקות ביוון לעומת בשאר המקומות, אמנם יוון המודרנית היא מעצמה של חוב לאומי ומסיבות חוף אבל יוון העתיקה בכל זאת הייתה ערש התרבות, הצפייה במיצגי המוזיאון הזכירה לי שמהותה הבסיסית של ארכיאולוגיה אינה כלי נשק נוסף במאבק מכוער בין שני עמים אלא תיעוד התרבות העתיקה, תחשבו על זה, כשהתחיל הפיתוח התעשייתי ביוון נחשפו כמויות אדירות של מבנים, אחוזות קבורה, פסלי אבן ועבודות זהב שנעשו ביד אמן, כלי נשק רשימות וכתובות עתיקות בנות אלפיים ושלושת אלפים שנה, לא חלקיקי בן שצריך להלביש עליהם סיפור תנכי כמו בארץ, ממש דברים מרשימים בפני עצמם שמעידים על העושר האדיר והנטייה האומנותית ששררו ביוון העתיקה, פשוט מרשים לראות.
גרפיטי – סלוניקי והאיזורים השכנים אליה פשוט מלאים בציורי גרפיטי מדהימים בכל מקום, חוויה לראות גם מבחינת הכמות וגם מבחינת האיכות
לבוש – יש קטע חזק של סווצרט אדידס שחור עם ריץ’-רץ’, אבל מתחתיו חולצה פאנקיסטית, ביום-יומיים הראשונים הייתי מסונוור מהקטע הזה וחשבתי שזה מה שכולם לובשים הסתובבתי ושאלתי אנשים למה כולם לובשים את זה והם לא הבינו מה אני רוצה, אחר כך הצלחתי לראות שיש מלא גיוון בלבוש שלהם, גם מלא צבעוני.
טבע ומרחבים – אפשר בקלות לקרוא לסלוניקי האחות של תל אביב, יש וויב וסגנון ממש דומה ביניהן, אבל ישראל היא בכל זאת בירה עולמית של צפיפות ולחץ, וסלוניקי היא אמנם עיר גדולה אבל היא מוקפת במרחבים טבעיים אדירים, בקושי יש פקקים גם בתוך העיר ובטח שביציאה ממנה.
קורקינטים חשמליים – ליים ו-ווינד פועלות בעיר, אבל הנהגים היוונים הרבה פחות סובלניים לתופעה ובאופן כללי בגלל שאין עומס בכבישים ובמדרכות אנשים מעדיפים ללכת ברגל ולהשתמש באוטובוסים
שואה – בסלוניקי הייתה קהילה יהודית של 60 אלף איש שנכחדה, מה שיותר הזוי זה שהם היו שליש מתושבי העיר, לחשוב שכל בן אדם שלישי בעיר הזאת אמור להיות יהודי זה פשוט מצמרר יותר מכל מוזיאון או תיאור, אבל יש גם מוזיאון שלמען האמת ביום שהלכתי היה סגור בגלל סוכות, קראתי את הויקיפדיה, סיפור עצוב ושובר לב כצפוי, בנוסף כראוי שמעתי כמה אלבומים של יהודה פוליקר שהוריו היו סלוניקאים ניצולי אושוויץ, המוזיקה של פוליקר מקבלת משמעות אחרת כשנמצאים במקום, היווניות שלה פתאום כל כך בולטת, אתה אומר לעצמך הבן אדם באמת מפה, דורות על דורות היו יוונים, פתאום הקשר ניתק וגם אלה ששרדו עלו לארץ, אבל המוזיקה לא יכלה להישאר שם ובאה איתם לכאן, גם כשהם שרים על הניתוק הנורא הזה, המוזיקה עדיין יוונית. נורא.
זה נשמע מטומטם אבל אני כל כך מחובר למוזיקה של פוליקר, הרגיש לי כאילו חבר מספר לי את הסיפור ולא זמר שאני לא מכיר… הכוח של מוזיקה
פליטים ועוני – יש נוכחות של פליטים סורים ואפריקאים בסלוניקי, אבל לדעתי הרבה פחות מבאתונה או בחלק מערי יוון, אחד הגנים הציבוריים במרכז העיר מזכיר קצת באווירה את גינת לוינסקי, ואפשר לשמוע את השפה הערבית מפעם לפעם, בנוסף ישנו עוני מסוים זכר להתמוטטות הכלכלית של יוון לפני כמה שנים, יחד עם זאת לא מדובר במשהו מאוד מאוד בולט והייתי אומר שבתל אביב ובטח שבירושלים אפשר לראות הרבה יותר פליטות, מסכנות, נרקומנים והומלסים מאשר בסלוניקי, לפחות בחלקים שאני הייתי בהם.
יש הרבה שלטים ומודעות פוליטיות של תמיכה בפליטים ובמיוחד בכורדים בעקבות התקפה של ארדואן שנראה שהשנאה אליו חוצה את המפה הפוליטית ביוון.
אנשים שידברתי איתם על פוליטיקה הציגו תמונה של שני מחנות פוליטיים מקוטבים בנושאים של הגירה כלכלה וסביבה בדומה למה שקורה בארץ ובשאר העולם.
לינה
יצא לי לשהות בחמש מקומות בעיר, שלוש הוסטלים ושני אירבינבי, למי שחוראני כמוני ההוסטלים ממש סבבה וזולים עולים בערך 12 יורו ללילה לדורמס ו40 יורו לפרטי, שני האירבינבי היו ממש סבבה זולים יחסית בין 100-200 שקל ללילה במקומות מרכזיים, אחד מהם שקוראים לו Duygu סופר מומלץ פשוט דירה מדהימה ומתאימה גם למשפחה קטנה במחיר ממש זול, בעיר יש מלא שכונות ששווה לישון בהן, פשוט מקום חי.
לסיכום
מומלץ
